תוכן

ד) טוב הוא אל האדם, שישן בלילה, ולא ביום. ובפרט אחר ב׳ או ג׳ שעות בלילה. משום חסידים הראשונים, היו שוהים שעה א׳ אחר תפילתם. וכבר נתבאר אצלינו, בברכת המפיל: חבלי שינה על עיני. אמנם השינה ביום, היא רעה אל הצדיקים, לפי שע״י מעשיו הטובים, אפשר שיתעברו בו נשמות הצדיקים בעת שישן בלילה, וכאשר חוזרת נפשו בקרבו, כשיקץ משנתו, ממשכת עמה נשמות צדיקים, לפי שיסייעהו. לפי שכיון שהאדם מפקיד נפשו ביד המלכות בלילה כנודע, לכן באה בבקר, ברה וזכה ונקיה. אבל אם ישן ביום שאין אז ענין הפקדון הנזכר, אין הנשמה מוצאה מקום מנוחה ופקדון. ולכן אדרבא תפסיד מה שהרויחה בלילה, ויתפרדו ממנה אותם הנשמות אשר נתחברו עמה בלילה כנזכר. ולכן אין השינה טובה לצדיקים ביום.